אם אפשר תשובה לפני שבת אני אודה לרב מאד..
הרב יניב חניאטחשווןתשעו22/10/2015
שאלה:
שלום הרב, יש לי שבת חברות השבת הזו ורציתי לשאול איך מתגברים על רכושנות? כל דבר קטן שנוגעים לי אני מתעצבנת. אני שמה כל מיני דברים בחדר בצורה מסוימת ואני שמה לב לכל תזוזה שלהם ממש! הבעיה שתמיד אף אחד לא מודה שהוא נכנס..(מי יודה?) ואני בעצם זו הסובלת פה מהרגשות לא משהו.. האחים שלי (אלו הבעיתיים)בני העשרה אין להם טיפת יראת שמים. אני נמצאת בתיכון שהוא לעיתים קרובות עושה פעילויות חברתיות עד מאוחר ויש הרבה ימים בשנה כגון שבתות שעושים ביחד וישנים ביחד בצפון.. אבל תמיד יש בי את הדאגה הזו "מה יהיה עם החדר שלי".. אוקיי אז הבנתי שאני רכושנית. אבל איך יוצאים מזה? הצעה שהציעו לי זה לחלק את הדברים שלי ולהביא לאחים שלי דברים שלי. אבל אני שוב אומרת,אין לאחים שלי שום יראת שמים והם גם לא אחים שכיף לתת להם. ושאפשר לסמוך עליהם שהם ישמרו על החפצים שאתן להם. לכן רוב הפעמים שהם מבקשים ממני דברים אני עונה לא מוחלט והם מתעצבנים כמובן. אז זהו הבעיה פה ששבת שלימה החדר יהיה פתוח(אין אפשרות לנעול אותו בכלל) וההורים שלי בקומת ההורים והילדים..יכולים להכנס כמה שבא להם.. תמיד ההורים אומרים שהם ישמרו על החדר אבל בתכל'ס החדר ממש לא תחת אבטחה.. אני רק חושבת על זה ואין לי מנוחה.זה מה שנקרא חוסר אונים. אוקיי אז אני אחביא את הדברים החשובים אבל הקטע כאן שאם החדר הפוך (מה שקורה מלאא פעמים) אני מתעצבנת. ואם אני בוטחת בהשם שהכל יהיה בסדר ושהם לא ייכנסו וכשיש לי בשבת דאגה אני מעיפה אותה עם משפט" השם שומר על החדר שלי". ואז כשאני חוזרת המוצא"ש ומגלה מהפיכה אז קשה לי לקבל את זה... לא שהשם חייב לי משהו.. אבל בכל אופן זה קשה קצת.. אם אפשר לא לפרסם.
תשובה:
זו שאלה ממש כבידה וכמו שאת מבינה בטח שלא ניתן לתקן את הבעיה עד השבת הקרובה... אני יכול לתת כמה עצות, אבל כל אחת מהן תצריך זמן ועבודה עצמית גדולה.
בכל מקרה-
א) אני חושב שצריך להתחיל מהשורש. את צריכה לבדוק עם עצמך למה את כל כך רכושנית, מה גורם לזה לדעתך והאם ניתן לטפל בשורש.
ב) את חייבת לעבוד על עצמך בצורה רגועה, כל הזמן להגיד לעצמך שזה בסדר, שהרכוש הוא לא חשוב כל כך, שלא יקרה שום אסון אם משהו ישבר וכדומה... אם תמשיכי לומר זאת לעצמך כל הזמן, זה ישפיע גם על הנפש.
ג) אם באמת צריכה להפנים שזה לא נורא כל כך, אולי על ידי לימוד של קצת ספרי מוסר בתחום או משהו שעוסק ברכוש ובאפסיות שלו.
ד) את צריכה לראות אם יש נקודה חיובית בעניין... כלומר- אולי הרכושנות שלך נובעת מסיבה אחרת, חיובית יותר? כמו אולי אסטתיות... כלומר- את לא מפחדת שיגעו לך ברכוש אלא שיהרסו את היופי של החדר... מה את אומרת?
ה) זה חייב להיות חלק משינוי כולל. לדוגמא, מנוסח השאלה אני מבין שאת קצת מזלזלת באחים ובמשפחה שלך... זה לא דבר נכון או טוב. בלי קשר לסיבה לזה. לא משנה מה הם ומי הם, את לא יכולה לזלזל בהם. זה לא טוב... וממילא זה יכול להוביל לרכושנות וזלזול בהם.
ו) בקיצור- זו עבודה גדולה ומקיפה, של כל החיים. ברור שצריך לשפר את זה, אולם זה לא עניין של דקה.
לא ברור מהשאלה שלך מדוע אתה כועס, האם יש סיבה ממשית לקללות שלך או לא.
לדוגמא- האם אתה מרגיש בכל זאת מושפל מסוג העבודה שלך ולכן אתה חייב לפרוק את הכעסים, או שיש משהו לא ממש בסדר עם ההתנהגות של ההורים שלך וכדומה.
זה לא ממש משנה לגבי המידה עצמה, כי הכעס הוא בעיה בכל מקרה, אבל זה אולי יכול לעזור בהתמודדות. כי כדי להתמודד עם מידה רעה יש צורך בהרבה מאוד שלבים ורמות... והשלב הראשון יכול להיות הסרת גורמים חיצוניים אם יש כאלו. צריך לבדוק בעומק הנפש שלך האם העבודה שלך קשורה לעניין, (כי בכל זאת ציינת את העבודה בשאלה), או שמא דברים אחרים.
בכל מקרה, הפתרון האמיתי לכעס, וזה קשה מאוד ליישום, כידוע גם לי, זה לשנות את כל הגישה... צריך להיות רגועים תמיד כדי שהכעס לא יפרוץ. להרגיל את עצמך, אם זה אפשרי, לדבר ברוגע, להתנהג ברוגע, לחיות ברוגע. ואז בזמנים בין הקשיים והנסיונות מתרחבים ויש יותר סיכוי לעמוד בזה.
אם תרגיש שיש סיבה חיצונית, צריך לנסות ולפתור את הבעיה הזו, זה כמובן יעזור מאוד. צריך פשוט לשבת ולחשוב אם יש סיבה חיצונית או לא...
בכל מקרה, זה תהליך ארוך, שיש בו עליות ומורדות ומאמץ לא קל, אבל השלב הראשון הוא להפנים שיש צורך בשינוי כולל כדי לנצח מידה ולשנות מידה.
האמת היא שאני לא ממש יודע, זה קשה לי כמו לכולם ואולי יותר מלכולם.
העצות שנותנים בדרך כלל זה להקדים את הבעיה, כלומר- לא לחכות עד שיש משהו מאוד מרגיז, אלא להכניס את עצמך למין מצב נפשי של רוגע קבוע, לדבר בשקט, לענות בתמינות ולאט לאט לרכוש את המצב של רוגע נפשי ארוך טווח. ואז כשמגיע מצב מרגיז, התגובה תהיה פחות חריפה.
זה לא קל ואני לא ממש מכיר אנשים שהצליחו לעשות את זה, אבל זה הכיוון.
אם השאלה היא הלכה למעשה, הרי שצריך לדעתי לפרט יותר לרב פוסק באיזו מחלה מדובר, מה הצורך בריפוי, מה מטרת הנגיעה וכו'. אם השאלה היא רק בעיקרון, אז צריך לדעת שיש בכך שתי דעות, וזה תלוי בהגדרת איסור נידה, לפי אחת הדעות איסור נידה מוגדר כאיסור עריות ואז ממילא יהיה אפשר להתיר רק אם מדובר בפיקוח נפש של ממש (סכנות חיים), ולפי הדעה השניה מדובר על לאו ואז אפשר יהיה להתיר גם במקרים שבהם יש קושי גדול וכדומה. בכל מקרה לא יהיה הבדל בין הנידה לליבון,מכיוון שהאישה עדיין לא טבלה ולכן היא נידה בכל ההגדרות.
את/ה בהחלט צודק/ת. זה אסור משום הכנה מקודש לחול. צריך לומר לה שזה אסור ואז אם היא תחליט להוציא בעצמה, זה עניין שלה, אבל לך אסור בכל מקרה. לא צריך ל"הוכיח" אותה שזה אסור, פשוט להסביר את הבעיה, להגיד שזו הכנה וזהו...
